החלטה בתיק בש"פ 6305/11

1.             בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי), מתאריך 31.8.2011, במסגרתה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בתנאים המנויים בפסקה 7 שלהלן. 

להלן יובאו הנתונים הצריכים לעניין.

2.             נגד המשיב, כבן 21, הוגש בתאריך 24.7.2011 כתב אישום, המייחס לו עבירות של ייצור נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: החוק); נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק; החזקת נשק (לרבות בדרך של רכישתו), עבירה לפי סעיף 144(א) ריישא וסייפא לחוק, וכן מעשי פזיזות ורשלנות, עבירות לפי סעיפים 338(1) ו-(5) לחוק.

3.             על-פי הנטען בכתב האישום, במהלך שנת 2011 ייצר המשיב בביתו שבנצרת שני כלי נשק דמויי רובי קלצ'ניקוב (להלן: כלי הנשק), אותם החזיק בתיק, אשר הוסתר במתחם ביתו. בנוסף, החזיק המשיב בתיק מחסנית לרובה M-16 ובה מספר כדורים, כמו גם מחסנית אקדח ובה מספר כדורים (להלן: התחמושת). כן החזיק המשיב קפיץ וחלקי מתכת שונים, ששימשו אותו לייצור כלי הנשק. זמן מה לאחר שייצר המשיב אחד מכלי הנשק, הוא נסע על-פי הנטען ליער, כשהוא נושא עמו את הנשק שיצר ותחמושת מתאימה, במטרה לבחון את הנשק. המשיב דרך את הנשק וירה שבעה כדורים באוויר בעד חלון הרכב בו נסע, תוך כדי נהיגה. עוד נאמר בכתב האישום, כי במהלך שנת 2011 יצר המשיב קשר עם אדם תושב שפרעם, ביקש לקנות ממנו אמצעי לחימה שונים, ובפועל רכש ממנו רובה ציד וכחמישה כדורים לרובה, מחסנית לרובה M-16, כ-100 כדורים לרובה M-16, מחסנית אקדח וכדורי אקדח, הכל תמורת כ-5,500 ש"ח.

4.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, בגדרה טענה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום, בין היתר נוכח האמור בהודעות שמסר המשיב בחקירותיו. כן טענה המדינה לקיומה של חזקת מסוכנות, הטמונה לכאורה במעשיו של המשיב.

5.             בדיון שהתקיים בתאריך 1.8.2011 בבית המשפט המחוזי הנכבד, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום, אך עתר לשחרור מרשו לחלופת מעצר בבית הוריו, בעיקר נוכח גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי. בתום הדיון נתבקש שירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, וכך עשה. בתסקיר שהגיש שירות המבחן נאמר כי לא ניתן לשלול אפשרות של הישנות התנהגויות פורצות גבולות מצידו של המשיב, העלולות לסכן את בטחון סובביו. בעניין שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, התרשם שירות המבחן כי החלופה שהוצעה על-ידי המשיב - בית הוריו בנצרת - איננה מתאימה, שכן המשיב התגורר בבית הוריו טרם מעצרו, עניין אשר לא מנע ממנו לבצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לפיכך, קבע שירות המבחן כי חלופת מעצר מתאימה עבור המשיב צריכה לכלול אלמנטים נוקשים של פיקוח ודיווח, באחריות של מפקחים המסוגלים להציב גבולות ברורים עבורו. אציין כי שירות המבחן נמנע ממתן המלצה חד-משמעית בעניין שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

6.             בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי הנכבד לאחר הגשת התסקיר, הציג בא כוח המשיב חלופת מעצר בדירות של דודתו ובן דודו של המשיב בנצרת. במהלך הדיון האמור, השיבו המשמורנים המוצעים לשאלות באת כוח המדינה, והתחייבו לפקח על המשיב כנדרש.

7.             בהחלטתו, מושא הערר, קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשת המשיב לשחרורו לחלופת מעצר בדירות המשמורנים המוצעים. בית המשפט נימק את החלטתו זו, בתמצית, בהתרשמותו כי עבירות הנשק המיוחסות למשיב אינן ממוקמות במדרג הגבוה של עבירות הנשק, במיוחד בשים לב לכך שלכאורה מדובר בהצטיידות הנועדת להקנות ביטחון למשיב ולמשפחתו, במקרה ומי מהם יותקף, ובעובדה כי המשמורנים שהוצעו הינם ראויים, להערכתו. בית המשפט התנה את שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים המגבילים הבאים: "מעצר בית" מלא בדירות המשמורנים; פיקוח לסירוגין של הדודה ובן הדוד, ובלבד שלא יוותר בגפו בשום שעה משעות היממה; איזוק אלקטרוני; ערבות עצמית בסך 30,000 ש"ח; ערבות של כל אחד מהמשמורנים בסך 7,500 ש"ח; הפקדת מזומן, או ערבות בנקאית בסך 5,000 ש"ח וכן צו עיכוב יציאה מן הארץ.

8.             לבקשת המדינה, עיכב בית המשפט המחוזי הנכבד את ביצוע החלטתו עד להגשת הערר לבית משפט זה, ובהמשך הדברים הוריתי אף אני על עיכוב ביצוע ההחלטה האמורה עד להכרעה בבקשה העיקרית.

           מכאן ערר המדינה שבפניי.

9.             בעררה טוענת המדינה כי נוכח סוג העבירות המיוחסות למשיב, ההסברים שנתן להחזקת הנשק, ותסקיר שירות המבחן - שגה בית המשפט משקבע כי עניינו של המשיב נכנס לגדר המקרים החריגים בהם ישוחרר הנאשם בעבירות נשק לחלופת מעצר. לטענת המדינה, מסוכנותו של המשיב מובהקת, כפי שעולה גם מתסקיר המעצר, ואין די בחלופת המעצר שהוצעה על מנת לאיינה.

           אוסיף, כי המדינה סבורה כי ברקע התחמשותו של המשיב עומדים סכסוכים אלימים בין משפחת המשיב לאחרים, כאשר הצטיידותו של המשיב בנשק נועדה לשם "הגנה עצמית". ואולם, בעניין זה לא הובא בפני נימוק ראוי כדי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה לא הובאו בשלב זה ראיות לכאורה לקיומם של סכסוכים אלימים פעילים כאלה. 

10.          בדיון בפניי טען בא כוח המשיב כי בית המשפט המחוזי הגיע לאיזון הנכון בין שמירה על חירות המשיב וחזקת החפות, לבין הפחתת הסיכון הנשקף הימנו. לעניין זה טרח בא כוח המשיב והפנה להחלטות שיפוטיות שונות, המלמדות, לשיטתו, כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בפרט נוכח גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי. 

דיון והכרעה

11.          דין ערר המדינה - להתקבל מהטעמים המפורטים בקצרה להלן.

12.          אין חולק, כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, בפרט נוכח תפיסתם של כלי הנשק וחלקיהם השונים בביתו של המשיב. אין אף חולק, כאמור, על כך שהעבירות המיוחסות לו (סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז 1977) הן "עבירות ביטחון", כמשמען בסעיף  35(ב)(1) לחוק  סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וזאת לצורך סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים.

           הפסיקה חזרה והבהירה כי שחרורו של אדם הנאשם בעבירות מסוג זה לחלופת מעצר תיתכן רק במקרים חריגים, שנוכח נסיבותיהם המיוחדות יימצא כי יש בחלופת המעצר כדי להפחית די הצורך את מסוכנותו של הנאשם (ראו לדוגמה: בש"פ 4997/05 קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.05); בש"פ 6308/09 רג'בי נ' מדינת ישראל  (לא פורסם, 12.8.09); בש"פ 8694/09 אלגיוסי נ' מדינת ישראל  (לא פורסם, 30.10.09); בש"פ 5954/10 חמד נ' מדינת ישראל  (לא פורסם, 18.8.10).

13.          לאחר עיון בתיק ובטעמיו של בית המשפט המחוזי הנכבד להחלטתו, הרי שהתקשיתי לקבוע כי לעת הזו, המקרה שבפנינו נמנה עם החריגים הנ"ל. היעדר עבר פלילי למשיב וגילו הצעיר, כשלעצמם, לא די בהם כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר (השוו: בש"פ 8694/04 מדינת ישראל נ' אלגיוסי  (לא פורסם, 30.10.09)). ההתנהלות המיוחסת למשיב, בצירוף הערכת שירות המבחן בדבר היותו של המשיב נתון להשפעות מצד גורמים חיצוניים ובדבר התנהגות פורצת גבולות, מעידה לכאורה על מסוכנותו הרבה - מסוכנות שאין בחלופה המוצעת כדי להפחית די הצורך.   

14.          בשולי הדברים מחובתי להעיר כי חרף קביעותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, הרי שלא השתכנעתי כי המשמורנים המוצעים יש בהם כדי להציב למשיב גבולות מספקים ולהטיל עליו את מרותם - צורך חיוני, שאף שירות המבחן עמד עליו בתסקירו.